אנחנו נלך בדרך אחרת
שנת 1997 היא השנה הגדולה של TWG ברוסיה. כל האלומיניום הלכה למעשה נמצא בידי האחים צ'רנוי והאחים רובן. אבל זו הייתה השנה שפתחה מורסה של מכלול שלם של בעיות שהוטמנו במיזם המשותף שלהם עוד חמש שנים לפני כן. הסתירות שהצטברו במשך כמה שנים בתוך TWG עצמה, בין האנשים שהוצבו על ידי האחים צ'רנוי בשטח והגוף הזה, האינטרסים המנוגדים של נציגי השלטונות והעסקים, גם בחבלי רוסיה השונים וגם במוסקבה, מבלי להזכיר את האינטרס המתפעם של הרשויות לאכיפת החוק כלפי עסקים של הגוף הבריטי, הם לא היו יכולים שלא לגרום למשבר. כך שגם הפעם צדקה האמרה העממית שגורסת שהדג מסריח מהראש. הסדק הרציני הראשון בעסקי TWG היה מריבת האחים.
האחים: מריבה או יחסי ציבור?
הצרה התגנבה מכיוון שממנו ממש לא ציפו לו. בסוף שנת 1996- תחילת 1997 כשהאחים רבים, מריבתם הזו גדולה, קולנית מאוד. כפי שכתבו מאוחר יותר בעיתונים (אבל מי הגיש את החומר, זו שאלה טובה מאוד), המריבה הייתה רצינית: השמועות גרסו שהיא הגיעה עד כדי כך שהם הוציאו אחד על השני חוזה לרוצחים שכירים.
שמועות מסוג זה לא כדאי לקחת ברצינות. הרי האחים צ'רנוי אינם מאפיונרים מסרטי קולנוע, ולכן השאלה האם המריבה הייתה אמיתית נותרת בעינה גם היום.
לאמיתו של דבר, רק האחים עצמם מסוגלים לענות עליה. כל השאר הן השערות וסברות גרידא. לכן אנו נציג כאן רק מה שהופיע על פני השטח, ונראה כיצד שני "הצדדים המסוכסכים" פירשו לימים את המצב שנוצר.
בדרך כלל אומרים שבשנת 1997 נפרד מיכאיל מלב ומדוד (דוד הוא האח הפחות מוכרר המתגורר בארצות הברית), ואף הפריש את עסקיו מעסקיהם. מיכאיל כביכול לא רצה ללכת באותה הדרך בעסקים ולעבוד עם אותם האנשים שלב עבד איתם, והוא כביכול השאיר, כלומר העניק (?) לו את העסק שלו.
דרך אגב, זהו סימן היכר בולט של יחסי הציבור של מיכאיל צ'רנוי - בראיונותיו הוא תמיד מזכיר כברפרוף שהוא הרים את העסק, ואז השאיר אותו לאחיו.
לטעמי היו הרבה יותר סיבות לחילוקי הדעות (נניח שבכל זאת היו כאלה) או, ליתר דיוק, העובדה שמיכאיל צ'ורני עזב את רוסיה בשנת 1997 (לא מדובר בבריחה פיזית, שכן זו הייתה קודם לכן, בשנת 1994, אלא בהיעלמות, מצב שבו האדם רוצה שיפסיקו לדבר עליו).
ראשית, מיכאיל צ'רנוי כבר לא יכול היה להסתמך על עזרתו של אולג סוסקובץ. מה שלא יהיה טבעם של יחסיהם האישיים, לסוסקובץ לא היה מעמד, וגם אוליגרכים צעירים אחרים שניסו לשחק על פי הכללים המתגבשים לאט במדינה, החלו כבר את תהליך הפעילות השדלנית שלהם. ביעילות לא פחותה מזו של מיכאיל.
שנית, היעלמות ה"גג" בממשלה פירושה שעמדותיהם המהותיות של האחים צ'רנוי בפוליטיקה החלו להיחלש (כלומר כל סכימת העסקים שלהם החלה להתערער). נזכיר שגם על שאמיל טרפישצ'ב נודה באותה העת.
האזעקה הראשונה נשמעה כאשר מיכאיל צ'ורני לא הורשה להשתתף במכירות הפומביות של מניות תמורת הלוואות. אני כותב במודע "מיכאיל צ'ורני", משום שהוא חזר לא אחת על שהוא איננוTWG אלא האוליגרך מיכאיל צ'ורני ושאת כל הבעיות בעסקים יש לפתור מולו באופן אישי.
אבל הפעם איש לא רצה לפתור את הבעיות. וכמה שלא התרברב מיכאיל שהם החברה העשירה ביותר לאותו רגע בחבר העמים, ושהיו יכולים לגבור על כל אחד במכירה פומבית, אולם העובדה ברורה: במכירות הפומביות של מניות תמורת הלוואות TWG לא נטלה חלק. לא במכירה של ''נוֹרְניקֶל'' *(1) , לא של ''סְביאָזְאינְבֶסְט'' *(2) ולא של ''סיבְּנֶפְט'' *(3).
ארבע שנים מאוחר יותר סיפר מיכאיל, בחוסר-רצון, בראיון לעיתון היומי "וֶדוֹמוֹסְטי" ("רשימות") על הסיבות לכישלונו: "היה מישהו שלא רצה שאטול בהן חלק, ולכן החל המסע הזה נגדי ונגד אחי... אבל שם הכול כבר חולק מראש, הם רצו להרחיק אותי מהחלוקה של המפעלים הגדולים".
שלישית, היה בעניין הזה גם חלק לעקרונות של יחסי מיכאיל צ'רנוי עם שותפיו העסקיים. כדברי האח הבכור בראיון שלוש שנים מאוחר יותר: "האמת היא בכך שדעותיי בעניין השותפים אכן היו שונות מדעותיו של אחי. אני לא אהבתי את השותפים המערביים שלנו, Trans World. עוד משנת 1993 מעולם לא הייתי שותף של Trans World, הייתי שותפו של לב, היו לנו מניות משותפות במפעלי האלומיניום".
טוב, בעניין זה שמיכאיל מעולם לא היה שותפה של TWG, זה נאמר כמובן לשם מס שפתיים. משום שדווקא בחברה הזו, כפי שאנו רואים, נקשרו כל עסקי המטלורגיה של האחים צ'רנוי. זוהי "אמת" בדיוק כמו הדברים הבאים: "במשך חמש שנים של עבודה משותפת עם מפעלי האלומיניום מעולם לא קיבלתי דיבידנדים, כך שהכספים שקיבלתי פיצו אותי עליהם לחלוטין".
כאן מדובר היה ב-400 מיליון הדולרים שמיכאיל קיבל בעבור מניות TWG שמכר ושאותן נתן ללב. זה היה חלקם המשותף בעסקי האלומיניום. "היו לנו חבילות משותפות של מניות במפעלי האלומיניום בבראטסק, בקרסנויארסק, בקזחסטן. חלק מהמניות של המפעל בסיאנוגורסק היו בבעלותנו המשותפת. את המניות שלי שהיו משותפות איתו, מכרתי", יאמר באותו הראיון מיכאיל צ'ורני.
רביעית, אם אנו מדברים על כך שבכל זאת הייתה שם מריבה, יש לבחון גם את המימד האישי. מוסכם שהייתה בין האחים תחרות סמויה. בין לב החלש, שסבל מסיבוכים כתוצאה ממחלת הפוליו, שהיה מצייר סכימות פיננסיות, ומיכאיל, הספורטיבי, שכל הדלתות היו נפתחות בפניו. לא מן הנמנע שלב החליט לעבוד לבד, בלעדי אחיו. הוא לא רצה להישאר לנצח בצילו של אחיו הבכור...
לב החל ב"עסק" משלו ללא מיכאיל, עם חוג אנשיו (לא לחינם אמר מיכאיל צ'ורני בראיון שהוזכר לעיל שלב כאילו היה אוסף את כוח האדם שהוא, מיכאיל, טיפח) ללא חיפזון, ללא ריצה. כפי שכתב אחד העיתונאים הרוסיים, "לב צ'רנוי ניהל עסקים מבלי לצאת ממשרדו". ייתכן, כך העריכו, שמיכאיל התכוון להידבר באופן כלשהו עם האוליגרכים החדשים, ולב היה נגד. אבל אין זו עובדה. סביר יותר הוא שלב רצה להיכנס אל מבנה העסקים החדש שהלך ונבנה ברוסיה. זה דבר אחר שהוא לא הצליח, כפי שהוכיחו אירועי 2000-1999 ברוסיה, וגם הוא ירד מן הבמה. אבל באותם רגעים שאיפתו של לב השקט להשתחרר מאפוטרופסות נראתה יותר ממציאותית.
אני חושב שמלבד כל אלו את עזיבתו של מיכאיל, שהוסתרה במריבה הקשה, עודדו גם נציגי הגופים הביטחוניים.
בין כה וכה, מבחוץ עזב מיכאיל את רוסיה, והעסק חולק. לב קיבל את האלומיניום, מיכאיל השאיר לעצמו את הזכויות במטלורגיה האל-ברזלית וקיבל את אותם ארבע מאות מיליון דולרים.
עם זאת, יש ל"מריבה" הזאת של האחים תוצאה אחת חשובה ביותר לטעמי. תוצאה שעליה, משום מה, איש לא מדבר.
שאיפתו של מיכאיל צ'רנוי להיעלם מן הזירה הציבורית ברוסיה ולצאת מטווח הסכנה הביאה לכך שהוא - פרדוכס היסטורי לשמו! - במו ידיו הוציא את עצמו ממוקד הפעולה. אפילו העיתונות, שתמיד הייתה כה ערנית לדמותו, שכחה ממנו. במילים פשוטות, החל משנת 1997 החל מיכאיל צ'ורני "להתכווץ". משום שאם נסתכל על כל המיזמים העסקיים הרבים שלו, הם אכן הולכים וקטנים בכל פעם, והשערוריות סביבם - הולכות וגדולות. גדל מספר המדינות שבהן הוא מנסה להוציא לפועל את הסכימות שלו (טלטלות מהסוג הזה אינן המדד הטוב ביותר של יציבותו של איש עסקים), ומייד נסגרים שערי המדינות הללו בפניו...
ואם כבר אפילו במולדתו ההיסטורית, בישראל, הוא נדחק אל הקיר בעניין פעוט (בהשוואה למעשיו בתחילת שנות ה-90), זהו גם כן מדד למשבר (אבל על כך בהמשך).
ובינתיים נותר בין האחים מצב לא ברור עבור צופה מן הצד. מלחמות של יחסי ציבור, הליכים משפטיים, שיתוף תומכים, הפחת עימות - כל אלה, סביר להניח, היו תוצאה של שפל מערכתי כולל בעסקיהם של האחים צ'רנוי שהחל. משמשו ובאו ימיהם של אחרים.
יתכן שאז, בשנת 1997, האחים צ'רנוי אפילו לא הבינו עד כמה מכרעת תהיה המריבה הזו. שדווקא היא זו שתתן אור ירוק לכל משתתפי התהליך הבסיסיים, שבעוד שלוש-חמש שנים יציגו את התסריטים של פיתוח עסקים על כל גוניהם, שאת התנאים להופעתם יצרו (עוד פרדוכס אחד!) האחים צ'רנוי.
העניין הוא שבשנת 1997 יהיה ברור: שיטת העבודה שהחדירה TWG בתחומה של רוסיה ושל מדינות חבר העמים אינה ברת-קיימא. ליתר דיוק, אין לה סיכויים להתפתח והיא פגיעה ביותר בעת הופעתם של גורמים צדדיים חדשים, לדוגמא פוליטיים (ולראיה - המאורעות בקזחסטן).
גורם אחר, המגדיר את כישלונה הסופי של TWG - האינטרסים האישיים של המנהלים שהאחים צ'רנוי הציבו במפעלים. וליתר דיוק - הדרך שבה הם ראו את מעמדם ומימדי העסק (באופן הבלתי תלוי ב- (TWGבעתיד. במילים אחרות - הבנת הסיכויים, דרכים להשגת המטרה האסטרטגית. בסופו של דבר הגורם הזה הוא שיכריע.
ויש כאן עוד דבר, שאינו פחות חשוב לטעמי - היחסים בין, נקרא להם המנהלים הבכירים הללו מ-TWG והשלטונות האזוריים והפדרליים. הידע להשתלב בזרם הפוליטי הנכון, למצוא את בעלי-הברית הנכונים, לעשות את צעדים הנכונים הן באזור המסוים והן במוסקבה, לדבר בזמן ולשתוק בזמן - גם לאלו היה ערך לא מבוטל. היה מי שעמד בנטל, והיה מי שלא.
במובן הצר של הדברים, היו ארבעה תסריטים להתפתחות האירועים. שניים מהם היו "טובים" על תנאי. והשניים האחרים, גם על תנאי, "לא טובים". אלה שהלכו בדרך ה"טובה" - מדובר באולג דריפסקה ובוולדימיר ליסין - ויתרו על הסכימות שלTWG ופיתחו פילוסופיה חדשה של עסקים, שלקחה בחשבון גישה אסטרטגית מורכבת, השיגו הצלחות ממשיות. ואילו אלה שבחרו בדרך "הלא טובה" - אנטולי ביקוב ומיכאיל ז'יבילו - איבדו בסופו של דבר גם את העסקים וגם את השפעתם. הסיבה לכך פשוטה: ברגע המכריע לא הייתה בידיהם התפיסה הנחוצה ביותר לעסקים. ניתן לומר שבחלקו הם חזרו על גורלו של מיכאיל צ'ורני: הָמְראה נוצצת, כשל זיקוקי די-נור סיניים, ואחריה ים של ניצוצות זעירים המתעופפים לכל עבר, אך כבים כהרף-עין...
*(1) ''נורניקל'' (ניקל נורילסק) - מפעל לייצור מתכות אל-ברזליות
*(2) ''סביאזאינבסט'' - חברת אחזקות של טלקומוניקציה.
*(3) ''סיבנפט'' - חברת תחזוקה ופיתוח של רשת תחנות דלק במוסקבה ובסיבותיה.
המשך
|
