תשובתו של מיכאיל צ'ורני
נדמה לי שהרי הגיע הזמן להיפגש כמה שיותר מהר עם הגיבור הראשי של ספרי. היה עליי לטוס לתל-אביב. כבר ציינתי שלא פעם ניסיתי לדמיין לעצמי את הפגישה הזאת. אך כמה שחשבתי עליה, מעולם לא הצלחתי לנחש, כיצד תסתיים. והאם תתקיים בכלל. לא שללתי את האפשרות שמיכאיל צ'ורני פשוט יסרב לשוחח אתי.
|
דרך חברים ועמיתים ישראלים הצלחתי לברר היכן מיכאיל סמיונוביץ' נמצא לעתים קרובות בתל-אביב, היכן ניתן לגשת אליו ולנסות לשוחח אתו. עם מי רק לא נפגשתי ושוחחתי בחצי השנה האחרונה - אם בלונדון, בפריז או בניו-יורק - הפגישה הזו בתל-אביב הייתה צריכה להיות נקודת המפתח. אם תרצו, להפוך לאקורד הסיום של החקירה הזאת. או, אם הוא יסרב לשוחח אתי, יהיו אלו שלוש נקודות רב-משמעיות. הייתי מוכן לכל תסריט. כבר הבנתי מיהו מיכאיל צ'ורני. איש עסקים שהתחיל פעם, בברית המועצות שימיה תמו לפני עידן ועידנים, מתפירת נעלי בית וסחר בפחם, ועם הזמן כבש את כל שוק האלומיניום במדינה, ויצא ללא פגע מהפרשה הפלילית של הוראות התשלום המזויפות. האוליגרך שהיה הסגור והמסתורי מכולם, וטווה רשת קורי עכביש שלמה של אופשורים וקשרים בכל העולם. אולם דווקא הקשרים הללו ''הכתימו'' את המוניטין שלו בכתם שלא יוסר לעולם, ועתה, בדומה לעכביש, הוא הסתבך בקורים של עצמו. והוא יושב במרכזם, ובזמן הקרוב אין לו לאן ללכת מישראל (אלא אם יעבור ללונדון), וימשיך להתגונן מפני העיתונאים הטורדניים שמאשימים אותו בקשרים עם מאפיה.
עם כל זה, אם לשפוט על פי מספר ראיונות של צ'ורני, הוא כבר רגיל לשאלות האלה ולמד את התשובה בעל פה:
- מעולם לא הייתי קשור למאפיה רוסית. יש מספיק אנשי עסקים שלא שילמו לנו, הפרו את החוזים איתנו, שיקרו לנו, וכולם עדיין בריאים ושלמים. כשאני שומע את האשמות, אני אומר כאן בישראל: "אתם אומרים שאני - המאפיה? בסדר, הכניסו אותי לכלא!". אבל זה לא קורה! אם היה משהו, היה קל מאוד להוכיח את זה. או לפחות להציג לי משהו. אבל אפילו לא מציגים לי. אני חושב שהעניין הוא בישראל אנשים פשוט חוששים מהתחרות מצד הרוסים, לכן הורסים להם את העסקים.
- הייתכן שלא רוצים להכניס אותך למדינות אחרות משום שאתה מיודד עם אלה, שנחשבים לפושעים בעיני המשטרה? - מנסים לחקור אותו העיתונאים כתגובה.
- הידידות או העוינות שלי עם אנשים כאלה או אחרים הם ענייניי הפרטיים שאין לי כל כוונה לדון בהם, -עונה מיכאיל צ'ורני.
- אם בחו"ל לא מעוניינים בנוכחותך, האם חשבת פעם לקבל שוב אזרחות רוסית? - לא נרגעים הכתבים.
- הייתה תקופה שנמשכתי לרוסיה, אבל עכשיו זה כבר לא מעניין אותי. אם הייתי ברוסיה, הייתי הופך לאוליגרך נוסף של "הגל הראשון". אם כי אני עם האופי שלי בטח לא הייתי הופך לאוליגרך. איני אוהב את המשחקים האלה. אם הייתי משחק בהם, אולי לא היו לי בעיות...
והשאלה האחרונה:
- אם תגורש מישראל והמדינות האחרות יסרבו לקבל אותך, לאן תיסע?
- לאפריקה. נחמד שם, האקלים חם. אולי ברזיל. זו מדינה נחמדה. בכל מקום אפשר לעשות עסקים.
- אתה מתבדח?
- בכל בדיחה יש מידה של אמת. אם ישראל תגרש אותי, אבקש מהאו"ם לתת לי דרכון של "חסר אזרחות".
לדעתי, מיכאיל צ'ורני בכל זאת התבדח, כשענה לשאלה האחרונה הזאת של הכתבת מהעיתון המוסקבאי "ודומוסטי". הוא לא ייסע לשום ברזיל, כמובן. גם לא לרוסיה, ללא ספק. כך שהיום ניתן לפגוש אותו אך ורק בתל-אביב. ליתר דיוק, בבית-המלון "דן פנורמה", שם בלובי הוא מבלה את כל זמנו החופשי...
אני מדמיין לי את הפגישה שלנו כאילו שהיא כבר מתרחשת...
בידו הוא מחזיק ספל תה ירוק, על השולחן - ממתקים. מישהו כלאחר יד לא כיבה את הסיגריה במאפרה בשולחן שלידו. עיניו עוקבות בדריכות אחרי כל מה שקורה בלובי. הוא מרוכז מאוד, מכונס בעצמו, כאילו שלפניו מו"מ ארוך, והוא עומד שוב לגלגל עסקה של מיליארדי דולרים. הוא שוב בפסגת האולימפוס!
רגע... אולי זו פשוט אשליה נוספת? אולי ברגע הזה הוא מדמיין לעצמו הוא נמצא אי-שם על חופי האוקיאנוס ההודי, ואיך שהיאכטה שלו עוגנת בשקט ליד אחד מהחופים עם החולות הלבנים של האיים המלדיביים? אך לא, היאכטה שלו עוגנת באחד המעגנים הישראליים הקטנים, מטוס פרטי אין לו, ובכלל לא ירשו לו לטוס לשום נופש. הוא אסיר, אסיר מרצון של הארץ המובטחת, לכאן הוא ברח בעצמו מרוסיה שהפכה להיות מסוכנת עבורו. שם לא נותרו לו לא ידידים (חלק מתו, חלק עזבו את תפקידם), ולא שותפים שמזמן הפנו לו עורף. הוא מנסה היום להשיב לעצמו חלק מהעוצמה, כשהוא נלחם על מעמדו הפוליטי או על חבילות של מניותיו. או, קרוב לוודאי, על שניהם. הפוליטיקה והכלכלה ברוסיה הם אחים-תאומים. אך לא שם ולא שם כבר לא מחכים לו. האוליגרך שפעם החשיב את עצמו ובצדק, ואף נחשב למספר אחד ברשימת עילית העסקים הרוסית, למעשה נתקע יחד עם שיטות ניהול העסקים שלו, עם ידידיו הספורטאים ו"הסנדקים", במאה העשרים. אגב, גם שירותי הביון בכל העולם עוד מעט יעזבו אותו לנפשו, קרוב לוודאי. הם פשוט יאבדו בו כל עניין.
הוא, מצידו, חלם להיות בצלה של הכלכלה העולמית, ולנהל את העולם כאילו בידי זרועותיו של תמנון ענק, בעזרת העכבר של המחשב. אולם לצערו, ברוסיה זה כבר לא עובד יותר! עידנו תם בטרם הספיקה להתחיל באופן מתורבת. מיליארדי דולרים נותרו מוסתרים במקלטי מס, ניירות ערך מופקדים בבנקים, אך הוא אינו יכול להשתמש באף גרוש מכל אלה. אלא אם יצליח להרים עוד איזו "מהפכה ורודה" או משהו, יחד עם גולה לונדוני נוסף. מה זה, אם לא גסיסה? והרי יש לנו דוגמא של איש עסקים אחר, גנדרן לונדוני כמעט. רק שרומן ארקדייביץ' רכש את "צ'לסי" בצורה חוקית לגמרי, לא הסתיר לא את רווחים ולא את ההוצאות. לכן הוא על שערי כתבי-העת ובמסיבות יוקרה, ולא תקוע בלובי של "דן פנורמה".
עם כל זה, גם מיכאיל צ'ורני רצה, כפי שזכור לנו, ''להשקיע'' בכדורגל. המועדון "לבסקי" בסופיה, כמובן, ולא "צ'לסי", אבל אפילו איתו שם, בבולגריה, יצאה לו תקרית! נותר רק לשבת ולקנא באחרים. איזה סיום עגום לסיפור כה מדהים!
כל האוליגרכים הרוסים התחילו בצורה כמעט זהה. למי מהם אין בקורות חיים פגישות עם נציגי העולם התחתון, לילות ללא שינה וחלומות על "המציאות הפוליטית החדשה", שירותי האבטחה, הלחץ מצד עולם הפשע ושירותי הביון?! כל אחד מהם חווה את כל זה! אולם יש כאלה שאחרי כן לא הצליחו לעשות קריירה. ויש כאלה שלהפך, היום הם במקום הראשון (רומן אברמוביץ') והשני (אולג דריפסקה). ויש כאלה שעוד מסתירים המון כספים ונכסים, אך נשאר להם רק לאכול ממתקים בבר של בית המלון. עוד תה ירוק, מיכאיל סמיונוביץ'?
פתאום השקט מופר על ידי הרינגטון של הטלפון הסלולארי. זה הטלפון שלו על השולחן מצלצל. המלצר המנומס מתרחק בשקט. מי מצלצל? אולי אלה הם הפרקליטים מלונדון, ואולי בן-שיח אחר, הרבה יותר מסתורי ומרתק מבריטניה הרחוקה? מיכאיל סמיונוביץ' אינו עונה, כאילו מנסה לנחש את התשובה. גם אנחנו ננסה...
אם ברזובסקי, ששמו מופיע בכמה חקירות פליליות בתור החשוד (וזה רק ברוסיה!), הופך לשותפו העסקי החדש של מיכאיל צ'ורני, למה ניתן לצפות מאליאנס כזה? "מהפכה כתומה" חדשה? חלוקה מחדש של השוק, שייתכן שתלווה בדם רב, ועל הנחיצות שלה מדבר ברזובסקי לעתים קרובות? או הניסיון להביא שינוי למרחב הכלכלי? אך האם רוסיה זקוקה לכך? והאם המדינה תאפשר את ה"טולינג" הנוסף, פוליטי הפעם?
להשיב לעצמו את ההשפעה שאבדה, זוהי מטרתו העיקרית של צ'ורני. נראה שהוא לעולם לא ימצא שותף טוב יותר מאשר ברזובסקי. פשוט כי אין אנשים אחרים שמוכנים להיות איתו בקשר.
הפעם, אם ניקח בחשבון את הברית הפוליטית והכלכלית של ברזובסקי וצ'ורני, מדובר בחומר נפץ אמיתי. בוריס אברמוביץ', שהוא לא כל-כך עשיר כמו שחושבים רבים, זקוק לכסף. הכסף והקשרים של צ'ורני. אך האם אתה, מיכאיל סמיונוביץ', זקוק לברית כזאת? ברית תחסל את המוניטין שלך שממילא דבק בהם הרבב. נסה ללמוד להשלים. לא, לא עם זה שהפסדת - לך תדע, אולי תוכל עוד לנצח אי-שם בעתיד. אלא להשלים עם שותפיך לשעבר. עם אלה, למשל, שהיו לצדך כשהקמת את העסק. רק ככה תוכל לחזור לעסקים גדולים באמת, ולעבוד עם אנשים גדולים. גדולים, כמו שאתה היית פעם.
ואילו מה אתה בוחר? מנסה לתבוע לדין את כולם בעולם הכול-כך הצפוף שלנו, שבו כל אחד יודע מה יהיה הצעד הבא שלך. אתה מפסיד ותמשיך להפסיד...
לבסוף אתה בעצמך איבדת "תלמידים", שותפים, ידידים. איבדת בעצמך את האימפריה שלך, את מדינתך. מי אתה עכשיו - התובע הקבוע בבתי-המשפט או איש העסקים ב"ה" הידיעה? בא לי לצעוק: "אל תענה לטלפון הזה!" שאתה שומע בלובי של המלון "דן פנורמה"...
אני עדיין לא יודע אם מיכאיל צ'ורני ענה לטלפון...
המשך
|
