כלא MCC. מנהטן. ניו-יורק. ארה"ב. 1998
כמעט שנה חיכיתי לפגישה הזאת. לאחר מעצרו של ויאצ'סלב קירילוביץ' איוואנקוב, שכפי שאמרתי, היה ידוע בעולם הפשע הרוסי בכינויו, "יאפונצ'יק", שלחתי אינספור מכתבים להנהלת כלא MCC - בית-הכלא החמור ביותר בארצות הברית. הוא נמצא כמעט במרכזו של "התפוח הגדול" (1)*, ולכן מאובטח כמתקן אסטרטגי חשוב ביותר של ארה"ב. כתבתי לוויאצ'סלב קירילוביץ', נפגשתי עם פרקליטו המוסקבאי, אלכסנדר דוברובינסקי. זה האחרון, כנודע לי כעבור זמן מה, מילא תפקידי ''מודיעין'' יותר מאשר את אלה של עורך-הדין. אך אין זה חשוב. הייתי צריך בכל מחיר לפרוץ לכלא הזה, לראות את יאפונצ'יק ולדבר איתו. אני וחברי הטוב, העיתונאי קיריל בליאנינוב, הצלחנו להגשים חלום גרנדיוזי זה - חלום של כל עיתונאי. עד עצם היום הזה, לצערי, אינני יכול לספר בפרטי פרטים, כיצד בדיוק קיבלנו אישור ל''ביקור'' וממי קיבלנו המלצות. אולם לאחר ששמו לנו חותמת צהובה בתלי מחיקה על שורש יד ימין, כמו ל"אורחי כבוד" של MCC, לאחר שנטלו מאיתנו את התעודות ותלו על שולי בגדינו תגים עם שמות, אז סוף-סוף, האמנתי, כי פגישתי עם בכל זאת איוואנקוב תתקיים!
ויאצ'סלב איבנקוב (''יאפונצ'יק'') - בר-סמכא קרימינאלי רוסי, ''גנב בחוק''. איתו היה קשור מיכאיל צ'רנוי באמצעות קבוצות פשע אוזבקיות |
דיברנו עם ויאצ'סלב קירילוביץ' שעתיים, הוא נזכר באוטארי ובחברו הטוב יוסף דוידוביץ' קובזון (אגב, האומן הלאומי זמן רב לא הסכים להודות בחברותו עם איוואנקוב), סיפר על עברו במחנות הרוסיים, על חבריו שנפלו, ולפני שנפרדנו הציע לנו לנסוע לברוקלין בערב ולהיכנס למסעדה קטנה "פרדייס", ששם היו אמורים לפגוש אותנו חבריו. לא אפרט את כולם. אולם ידוע לי, כי עד היום הינם בין המבוקשים של ה-FBI, אף על פי כן שעברו כבר שמונה שנים.
מובן מאליו, כי נסענו עם קיריל ל"גן עדן", כך מתורגם שמה של המסעדה. זה מוסד רוסי אמיתי בפאתי העיר ניו-יורק - עם צוענים, עם קוויאר ועם וודקה, עם שירי עם ו... עם דמויות רבות המוכרות ברוסיה, שהיו כאן בתור אורחים, כמובן. עם בורייה אגרס, אחד החברים הקרובים של יאפונצ'יק, דיברנו כל הערב. הוא סיפר, מהו "הגג הרוסי" בניו יורק הקרימינאלית, איזה כבוד כולם נתנו ונותנים עד כה לוויאצ'סלב איוואנקוב, כיצד הוא הצליח בצדק לפתור כל מריבה ומריבה (סביר להניח, לדעתי, כי רבים מבינים, איזה סוג של מריבות היו ב"סביבה הרוסית" ו"מדוע יאפונצ'יק כה חסר עכשיו לתפוצה הרוסית פה"). ורק פעם אחת במהלך כל השיחה, בורייה הרשה לעצמו סייג מקרי! (האומנם?) אגרס אמר, כי כל "העולם הרוסי" בניו יורק, ולא רק, יודע, כי מישהו הסגיר את יאפונצ'יק לידי ה-FBI! ולא שהסוכנים האמיצים של היחידה הדגולה ערכו חיפושים אחריו חודשים על גבי חודשים בברודוויי ובטיים-סקווייר. פשוט, אחד מעוזריו לשעבר הלך לו פעם למשרדי הלשכה, וליתר דיוק -לאגף הרוסי - וסיפר שם, שבימים הקרובים ביותר יבוא ל"סנדק" זוג של אורחים ממוסקבה, שיבקשו "לעזור להם בכסף". וליתר דיוק, הם יבקשו לעזור להחזיר חובות של אנשים אחרים, ובוודאי, תמורת אחוזים מהסכום הכללי. יש לציין, כי איוואנקוב לא סירב בדרך כלל לבקשות מהסוג הזה. אולם החבר'ה המוסקבאים שצריכים להגיע כבר יהיו, כביכול, "תחת השגחה", והמידע אודות הגעתם תוך זמן קצר יימסר או מלשכת "המוסד" בתל אביב או ממשטרת רוסיה. ה-FBI תפס בשתי ידיו את מקור המידע החשוב כל כך. מאוחר יותר אפילו הופיע בעיתונים שמו - לאוניד אבליס. אולם, לצערנו, הוא לא הסכים להתראיין, את חבריו לשעבר "שכח" והיה בקשר לרוב עם אנשי ה-FBI, שבאופן קבוע סובבו אותו. בוודאי שעל "המוסד" הישראלי הוא גם לא סיפר כלום. ואת יאפונצ'יק, בעצם, עצרו והכניסו לכלא בגלל הסחטנות. שמו של האדם שעומד מאחורי מבצע הלא-מתוחכם כל כך וככל הנראה מאחורי אבליס עצמו, עד עכשיו נשמר בסוד. אמנם, אם להתיר שרשרת זו שלב-שלב, אפשר בקלי קלות לפצח את זהותו. ובכלל לא יהיה זה מרגל-גיבור ישראלי, אלא איש עסקים מפורסם ברוסיה, ואם להאמין לדו"חות של ה-FBI, שותפו לשעבר של איוואנקוב.
לא יכולתי אף לשער באותה תקופה, כי על מנת לבדוק חשדות שצצו לי בראש אז, איאלץ להמתין כמעט שמונה שנים ולטוס שוב לניו יורק. אולם באותו רגע, על מנת לחזק את גרסתי, הייתי צריך לברר, מדוע באביב 1994 מיכאיל צ'רנוי מיהר לטוס קודם לארה"ב, ולאחר מכן לישראל. האם רצה להיפגש עם איוואנקוב (בדומה לסילבסטר בזמנו)? מה אמר לו איוואנקוב? האם היה ביניהם סכסוך? ולבסוף, מדוע צ'ורני, אשר רבים ציפו לראותו בהלוויה של אוטארי, בסוף לא הגיע להיפרד מקוואנטרישווילי, מדוע החליט להימלט?
חייגתי למספר הטלפון של חברי הקרוב אנזור קיקאשווילי, נשיא העמותה "המאה ה-21", שפעם היה שותפו העיקרי בעסקים של "אוטאריק" - מצד אחד, ומצד שני הכיר היטב את מיכאיל צ'רנוי. סיכמנו להיפגש בלובי של בית המלון "נציונאל" במוסקבה בעוד יומיים. לקחתי כרטיסים לטיסה הקרובה של "דלתא" ונסעתי לבית המלון בניו יורק, שבו התאכסנתי, לאסוף את חפציי. ארוחת הערב החגיגית ב"פרדייס" כבר הגיעה לסיומה, ואיש לא שם לב להיעלמותי. אולם אני הייתי בטוח במאת האחוזים, שאחזור לכאן בכל מקרה. כעיקרון, אז חשבתי עוד על חקירה כלשהי ביחס לטייקון האלומיניום הרוסי הראשון, אולם צירופי מקרים מוזרים ומציאות שהיו חשובות לי כעיתונאי, באו בעצמם ישירות לידיי. ואז החלטתי בינתיים פשוט לאסוף מידע. האם יכולתי לשער אז, כי כל החומר שנאסף יחד עם התיק הפלילי המעניין ביותר, שאותו אצליח למצוא דווקא בניו יורק כעבור מספר שנים, יהפוך לחלוטין בתוך תוכי את ההבנה של כך, כיצד נבנה ההון הראשון של מיליארדים ויגלה לי סוד "כספי האלומיניום". אולם על כך נספר מעט מאוחר יותר.
משהגעתי בערב לבית מלון "קארטר", שהיה דומה יותר לאיזו אכסניה ישנה במקום נידח, למרות שנמצא במרכז - פינת ברודוויי והרחוב ה-47, מייד התקשרתי למכר שלי, עיתונאי מניו יורק, וולודייה קוזלובסקי. פשוט הייתי זקוק לכך, שמישהו יאמת את ניחושיי ואת כל מה ששמעתי באותו הערב במסעדה הקטנה, "פרדייס". דברים רבים עוד היו טעונים בירור. אולם דבר אחד היה ברור לי כאור היום: אלה מבכירי עולם הפשע ו"הגנבים בחוק" (בין אם זה יהיה קוואנטרישווילי או אפילו איוואנקוב עצמו), להם התרגלנו לייחס באופן מסורתי את היותם הצמרת או שמא האליטה של איזושהו שבט של מאפיה רוסית, היו במשחק הפיננסי הגדול, אשר בקופתו - מיליארדים, לא יותר מחיילים פשוטים המסתירים בעצמם את הכלי העיקרי והוא "המלך". ואם "המלך" ירצה, כל החיילים שלו ייפלו כגיבורים בקרבות מלחמת האלומיניום או שמא יוסגרו לשבי האויב. במקום שבו מתגלגל כסף רב, אין מקום לחוק הפלילי, וגם לחוקי הגנבים.
מי הסגיר את ''יאפונצ'יק'' ל-אף.בי.אי |
עמדתי בפתח הסקופ הראשון בחקירתי. סיפור מעצרו של איוואנקוב לא לא נתן לי מנוח. אולם, למרבה הצער הטלפון בחדר של בית המלון היה מקולקל. הינה לכם המלונות המשובחים של ניו יורק!
ירדתי ללובי ותוך כדי כך בדקתי טייפ מנהלים. ניגשתי לדייל הראשי. הוא הפנה אותי בנימוס לתא קטן מאחורי משרדו. חייגתי מספר ניו יורקי שהיה כה מוכר לי. בחוף המזרחי של ארה"ב השעה הייתה שתים עשרה בלילה. אולם ידעתי, כי ידידי הטוב, פרשן בי-בי-סי, ולדימיר קוזלובסקי, עובד בשעה כזו. עיתונאי מוכשר העובד בתחום הפלילי, פובליציסט מבריק, קוזלובסקי תמיד היה אוכל הכול - במובן הטוב של המושג. הוא כתב בשביל עיתוני ניו יורק ומוסקבה, הוא עבד בטלוויזיה וברדיו. לא הייתה חדשה פלילית אחת, ולא אף שמועה שנעלמה מאוזניו. על המאפיה הרוסית בניו יורק הוא ידע יותר מרוב סוכני ה-FBI. היה לי מזל. אכן, קוזלובסקי היה ער הלילה. אולם, קודם כל, ראוי שאסביר, מדוע החלטתי לצלצל דווקא אליו.
איש לא עקב אחרי ההליך המשפטי של ויאצ'סלב איוואנקוב בקפדנות כה רבה, כמו קוזלובסקי. הוא היה נוכח בכל הדיונים בפרשה המשפטית הקולנית ביותר של המאפיה הרוסית בשלהי שנות ה-1990. בפרשה זו היו דברים מוזרים רבים, עדויות שקר, אך לא בהם עסקינן. כן, אכן פלוני בשם רוסטם סאדיקוב, יזם זעיר ממוסקבה, פנה באמצעות מכריו לאיוואנקוב כדי שיעזור לו להחזיר את הכסף שנגנב מבנק "צ'ארה" *(2) . היה מדובר על שלושה מיליוני דולרים, בערך. לא ידוע בבירור, מה איוואנקוב עצמו היה עושה בכסף הזה, אילו היה מצליח לקחת אותו משני הרמאים, וולקוב ווולושין, אשר הגיעו לארצות הברית עם הכסף הגנוב, ואגב, הצליחו לפזר בניו יורק מרבית מהסכום, אם לא את כולו.
כאשר חשו בסכנה, כי הרי איש לא העיז לשחק משחקים עם איוואנקוב, לא בבריה"מ, ולא בארה"ב (מקרב המהגרים), שני "אנשי העסקים" שבילו בנעימים החליטו לפנות ל-FBI. אולם מגעים ישירים עם איוואנקוב לא היו לא לוולקוב, ולא לוולושין. הכוונה היא למפגשים, שבמהלכם נאמרו ביחס ל''אורחים" ממוסקבה, למשל, לפחות אי-אלו איומים על חייהם. כך שה-FBI, למרות המעקב והאזנות הסתר אשר נערכו כנגד "הסנדק" מרוסיה" במשך זמן רב, בסופו של דבר, נשארה בלי כלום. יתירה מזו, במוסקבה בין האנשים של שירותי הביטחון התגלגלה הגרסה, לפיה לצאת לארה"ב עזרו לאיוואנקוב ברמה הגבוהה ביותר, וייתכן גם, כי הייתה כאן מעורבותה של ה-פ.ס.ב. מכאן, אף אחד במולדתנו לא תכנן להחזירו לרוסיה. ואילו יאפונצ'יק, ששהה בארה"ב תחת השגחתם של השירותים החשאיים של שתי המדינות, ועם זאת בהיותו חופשי, ככל הנראה, היווה עניין מסוים עבור הגורמים המבצעיים. כלומר, לא היה משתלם לאף אחד, כביכול, לעצור אותו ולהכניס לכלא. רק אולי מישהו החליט לזרז את התהליך. והמישהו הזה היה צריך להכיר היטב את מישהו מראשי משרד הפנים הרוסי, כי הרי מידע מודיעיני היוצא מתוך-תוכי הארגון הזה על "איום מסוים" מצד איוואנקוב, היה יכול דווקא לעודד את ה-FBI לפעול ביתר נחישות. "הפלוני" הזה יכול היה, אם כן, בעזרת ''אנשיו" במשרד הפנים, גם אם עצמו היה נמצא בארץ אחרת או אפילו ביבשת אחרת, לשלוח את יאפונצ'יק אל מאחורי סורג ובריח. דוגמאות מסוג זה בהיסטוריה הרוסית למכביר, כאשר איזה "איש עסקים רוסי חדש", ששואף להזיז או לחסל את מתחרו, היה מארגן התנפלות עליו מצד אנשי הפ.ס.ב.
ובכן, התקשרתי לקוזלובסקי לדאצ'ה הקטנה שלו, ששם הוא כותב ספרים ומאמרים לאחרונה. התקשרתי אליו, כדי לבדוק, האם הייתה קיימת גרסה כזו עוד בתקופת ההליכים שכונו על ידי העיתונות האמריקאית ב-1997 כ"ארה"ב נגד איוואנקוב". והנה, ידידי, וולודיה, רק אישר את מה שכבר שמעתי במהלך ארוחת הערב במסעדת "פרדייס"...
- יש לי המון קשרים פליליים בניו יורק, ואכן מאחד ה"עמיתים" של יאפונצ'יק קיבלתי מידע, לפיו את יאפונצ'יק הסגירו דרך מוסקבה ישירות לידי ה-FBI, והאמת היא שברשותה לא עמד שום מידע נגד איוואנקוב בתחילת המלודרמה הזאת. זאת אומרת, עזרו להם. אותו האדם שממנו קיבלתי את המידע על המגעים שבין ה-FBI ומשרד הפנים הרוסי באמצעות צד ג', אף פעם לא סידר אותי. זהו אדם בעל מעמד קרימינאלי גבוה, אם אפשר לומר כך. הוא ידע, את מה שבפיו, ולי עד עכשיו אין שום סיבה לא לסמוך עליו. הוא היה זה שאמר לי, כי באחד מביקוריו של מיכאיל צ'רנוי בארה"ב בין צ'רנוי ואיוואנקוב פרץ ריב רציני, שאחריו עסקיהם המשותפים הפכו כמעט לבלתי אפשריים, ויאפונצ'יק, למעשה, הפך להיות מכשול רציני בדרכו של איש עסקים הישראלי. וייתכן שאז, בוצעה הדלפת מידע מסוים דרך משרד הפנים הרוסי לפיו איוואנקוב בארה"ב מתכנן איזו מזימה. רק שהיה צורך להעביר את המידע, אשר הסתובב כבר מזמן בקרב הפושעים, לאנשי ה-FBI. כיום אין לי אפשרות לחזור לסיפור זה ולבדוק את עדויותיו של העד שלי, כיוון שלזמן מה הקשר איתו התנתק. הוא לא נמצא תחת חסותה של התכנית להגנת עדים. פשוט, הוא נמצא בריחוק מסוים ממני (ולדימיר נתן לי רמז, כי מקור המידע שלו יושב בכלא - המחבר). אולם המידע, כי צ'רנוי נתן את ידו
להליך המשפטי נגד איוואנקוב, הופיע, כאשר נפתח ההליך נגד יאפונצ'יק. לכל הפחות, בקהילייה קרימינאלית של ניו יורק כולם ידעו על כך. מתבקשת השאלה: מדוע איש לא נקם בצ'רנוי על כך? אינני יודע. ראשית כל, איני חושב, כי מן הקל לעשות זאת. הוא נמצא בישראל, מאובטח. וחוץ מזה, מי ירצה עכשיו, בדומה לגנגסטרים לחזור לעניינים של ימי עברו. הנה, למשל, עד התביעה נגד איוואנקוב בשם לאוניד אבליס, מסתובב לו בחופשיות בניו יורק. כולם זוכרים, כי בזמן ההליך הוא מסר עדויות נגד יאפונצ'יק, אולם אף אחד לא הרג כאן את אבליס. הוא אפילו ויתר על התכנית להגנת עדים. ובוודאי תסכימו איתי, כי צ'רנויי הנו פיגורה יותר חשובה מאשר הגנגסטר הזה בשם ליוניה. למרות זאת, למיטב ידיעתי, בכל זאת, יש כאלה שרוצים "להשיג" אותו. ואילו אותו רוסטאם סדיקוב, אשר ביקש לעזור לו להחזיר את כספו הגנוב מבנק "צ'ארה", היה יכול להיות סתם חייל במשחק הזה, ואפילו לא ידע, כי נמצא תחת שליטתם של משרד הפנים הרוסי וה-FBI. ואף על פי שכל זה הנו גרסתו של עולם הפשע הרוסי, הייתי אומר, שראוי להאמין בה. אגב, אפילו העיתונות האמריקאית העלתה גרסה, שעליה אנחנו מדברים היום. עיתונאים אמריקאיים כתבו, כי דווקא צ'רנוי יחד עם ארגון "איזמיילובו" ותחת הפטרונות של רושיילו הכניסו את איוואנקוב בכלא האמריקאי. ואילו על עובדת "ידידותם ושותפותם", בניו יורק ידעו כולם. הוכחה קטנה לכך היא צילומו של הדף הראשון מפנקס הטלפונים של איוואנקוב, אשר פורסם בזמנו בעיתון "ניו יורק טיימס", ובו מופיע מספר הטלפון של צ'רנוי.
אמרתי "תודה" לולדימיר על סיפור בלשים הזה, החזרתי את השפופרת למקומה וחזרתי לחדרי. כעת הסקופ היה באוויר, פשוט הרגשתי אותו. בראש ובראשונה, צריך להתחיל באיסוף מידע על כך, מיהו באמת מיכאיל צ'רנוי. קיוויתי, כי העוזר הראשון שלי בעניין הזה יהיה אנזור קיקאלישווילי, שאיתו קבעתי פגישה במלון "נציונאל" שבמוסקבה. מה הלאה? איפה מיכאיל צ'רנוי נולד? במה עסק? כיצד הרוויח את כספו הראשון? מה קישר אותו עם אוטארי, עם יאפונצ'יק, עם כנופיית איזמאיילובו? פשוט צריך לחפור - בקפדנות ובשקדנות. ייתכן, שלכך תידרש יותר מנה אחת...
*(1) "מיר" - תרגום לרוסית: "שלום" או "עולם"
*(2) בנק "צ'ארה" - בנק אחד מני רבים ברוסיה, אשר נפתחו, אספו כספים של לקוחות ולאחר מכן נעלמו עקבותיהם.
המשך
למעלה
|
